האווז שלי בפעולה

בדרך לעוד טיסה בטוחה.

לוגו לבנק

בחרתי בנשר כי מבחינתי נשר מסמל לכל תרבות משהו שונה, חיובי ומעורר השראה. רציתי צורה פשוטה שמורכבת מקסימום משלושה חלקים, צורה חזקה שתשדר כוח, ביטחון, הצלחה ושקט. את הגוף סיגננתי לפי הצורה של עט נובע, שישדר יוקרה של בנק. בחרתי בפונט סאן סריפי כדי להדגיש את החדשנות ואת המשקלים לפי עובי החלל הלבן הנגטיבי שבנשר. את הטקסט בכלליות ראיתי כמו צוק שעליו עומד הנשר ומביט בביטחון לכל הכיוונים.

My private collection

שורה תחתונה מימין לשמאל:
- Fender Stratocaster American standard 89– קניתי אותה לפני 4 שנים בערך. עברתי בקינג ג'ורג' והיא עמדה שם ופשוט אמרה לי תיקח אותי. כל היום חשבתי עליה ולא יכלתי לישון בלילה. יום למחרת באתי, התווכחתי על המחיר בערך שעה ובסוף לקחתי אותה. אני מת על הגיטרה הזו, נשמעת כמו שסטראט אמריקאית אמורה להישמע, עם קצת מזל אני אחליף לה פיקאפים כדי שיהיה לה את הסאונד הטקסני המושלם.
- Raimundo 123 – הרכש האחרון שלי, קניתי אותה בערך לפני שלושה חודשים, אחרי שהרבה מאוד זמן פינטזתי על גיטרה קלאסית איכותית. לא ניגנתי כמה שנים על קלאסית, מה שגרם לי להבין כמה אני אוהב את הכלי הזה. אין כמו ספרדיה חמה.
- Takamine N10 – קניתי אותה לפני 7 שנים בערך. לדעתי הגיטרה האקוסטית המושלמת (טוב לא בדיוק מושלמת, יש כמה דגמים שהייתי מוכן לקום לידם בבוקר). יש לה סאונד מדהים ואפשר לנגן איתה בלוז שיישמע כמו שצריך, תענוג אמיתי.

שורה עליונה מימין לשמאל:
- Cort - קניתי אותה לפני 3 שנים, מעולה לבית, במיוחד ללילות קרים וגשומים וגם כשלא רוצים להעיר את השכנים (תכל'ס למי איכפת). רציתי למכור אותה לפני כמה חודשים בשביל לקנות וואקום ובסוף התחרטתי.
- Cort bass – אני לא בסיסט אבל רציתי בס כל כך. את הגיטרה הנפלאה הזו קניתי חדשה בשליש מחיר. כמה טוב שיש שכנים שיש להם ילדים שלומדים חודשיים ואח"כ מפסיקים. ההורים מתלהבים וקונים וכשהילד מפסיק הם מתים להיפטר מהכלי.

המגברים חביבים, ביתיים כאלה, לפנדר Marshall valvestate 20 תוצרת אנגליה, והמגבר בס בא עם הגיטרה ככה שלא ממש היה איכפת לי, רציתי לסגור את העיסקה ולהסתלק משם.

אויה ברוך

מה הם לא יעשו החברה האלה.
אכן משעשע.

תרבות מהי

באחד משיעורי אדריכלות מודרנית הראו לנו את תכנית הבנייה של אדולף לוס לבית גוסטב שו מ-1912. הדבר הראשון שראיתי שמעבר לתכנון הרגיל של מטבח וחדרי שינה, תיכננו גם חדר מוסיקה בתכנית המקורית. בעוד תכנית בנייה שאני לא זוכר את שמה שירטטו אפילו פסנתר בתוך הנישה שהייתה מיועדת לכך. אני אוהב אדריכלות בלי שום קשר, אבל התכניות האלו משקפות כל כך טוב את החברה באותן שנים.

מעביר תזמן

אין לי יותר מדי מה להגיד, סתם שירבוטים/ציורים שמעבירים לי את הזמן...

Jam session

לפני שמונה חודשים בערך, דן, ירין (אח שלי), ואנוכי הלכנו לג'מג'ם בספונטיות.
הרבה מוזיקה לא הייתה שם ולא ממש היינו מתורגלים לנגן אחד עם השני, אבל צחוקים אכן היו והרבה.
תופים-דן, בס-ירין, גיטרה-אני.

Brand character לאל על

הרעיון היה לקחת דמות מעולם הילדים, דמות שילדים יוכלו להתחבר ולהזדהות איתה והמבוגרים יקבלו את הרושם של אווז שבטוח בעצמו ויודע את העבודה, בוגר מגמת קרב בצה"ל, כזה שהפציץ פעם את הכור בעירק ובאותו ערב ישב על בירה עם חברים. חשבתי לתת לו שם אשכנזי צהוב כזה כמו "ינאי דור" או "רענן בר שדה" ורציתי שישמור על דיסטנס אבל יחד עם זאת שיתקשר ולא יהיה מנותק מדי. הוספתי ללוגו סלוגן שלדעתי היה יכול לעבוד מצוין.

אני מקווה שעכשיו אני אוכל לטפטף קצת עבודות ולעדכן בתדירות יותר גבוהה (עכשיו שנגמר הסמסטר.....)

קטע קצר שהקלטתי בבית

לפני חודש בערך התקנתי תוכנה להקלטה בבית.
בדקתי את התוכנה והקלטתי אילתור קצר בשלושה ערוצים (ליד, קצב ובס).
אני מקווה שבקרוב אני אוכל להעלות לכאן קצת הקלטות שעשיתי לדברים שכתבתי וסתם דברים שאני אוהב לנגן.

טיול לצפון

הוא נראה מאוד משועשע וסקרן בביקור שלו בצפון, הוא אפילו התלבש ספורטיבי כדי להראות איזה סחבק הוא ואני מתעצבן רק מלראות את הפרצוף של האדם המושחת השחצן והיהיר שלצערי הוא ראש ממשלת ישראל. כשראיתי אותו מטייל לו בצפון, נזכרתי ב"טיול" שאני עשיתי אחרי המלחמה, ועלו לי התמונות של השדות השרופים, העסקים הפרוצים ובכלל ההרס שנראה בכל מקום בקריית שמונה.

קצת עיצוב אופנה

שמלה שעוצבה ע"י מיכל שהם, סטודנטית לעיצוב אופנה בויצו חיפה.
השמלה עשויה מתחבושות היגייניות ובתצוגת האופנה שנערכה לפני כחצי שנה ובה הוצגה השמלה, הורמו הרבה גבות למראה הדבר ההזוי.

כל הזכויות שמורות למיכל שהם.

לאחרונה אני סתם עושה דברים הזויים

אחלה קונספט !

צולם בקניון גבעתיים.
לדעתי זו ממש עבודה בתקשורת חזותית. 9.8

החיילים של אולמרט

ביטול הסמסטר וועדת שוחט

קראתי משהו שכדאי שכולם ייקראו.

למה איומי ור''ה לא שווים כלום? התשובה לכך פשוטה מאוד, בלתי אפשרי לבטל סמסטר מכיוון שמשמעות הביטול היא:
אי אפשר לקלוט מחזור חדש של סטודנטים בתחילת שנה הבאה עד שלא משחררים מחזור קודם. למה? כי אין מספק כיתות, אין מספיק שעות ואין מספיק מרצים. האוניברסיטה תשלם מחיר כלכלי כבד בשל ביטול הסמסטר . כל סטודנט שעוד לא שילם את כל שכר הלימוד - לא ישלם, וכמו כן - ביצוע סמסטר חלופי יעלה לאוניברסיטה סכום עתק של עשרות מיליונים.
כתוצאה מביטול הסמסטר, לא ייצא מחזור שלם של כ- 70,000 בוגרי אוניברסיטה למשק , כלומר - פחות רופאים, פחות מהנדסים, פחות מורים, ופחות בעלי מקצוע הנדרשים במשק! המרצים תומכים במאבק הסטודנטים כל המרצים והמתרגלים, הסגל האקדמי הבכיר והזוטר, גינו את איומי ור''ה על ביטול הסמסטר, הביעו צער על הניסיון לשבור את שביתת הסטודנטים, והתחייבו לעזור לסטודנטים להשלים את כל החומר האקדמי הנדרש. אם אנחנו, הסטודנטים, לא נגיע לכיתות - לא יהיה להם את מי ללמד, וכך אף אחד מאיתנו לא ייפגע.

לא לשבור שביתה! כוחנו באחדותנו!
סיום מוצלח של המאבק, הפחתת שכר הלימוד, והגדלת תקציבי ההשכלה הגבוהה – הם בהישג יד! המאבק יצליח בזכות כולנו, אם נתמוך בו, נשתתף בהפגנות ונסרב לשבור שביתה!

למה נאבקים עד לפיזור וועדת שוחט?
על אף שהמאבק על קיומה של וועדת שוחט מהווה מאבק בין אידיאולוגיות ואינטרסים שונים ואף מתנגשים, הוא נוטה להיות מוצג בתקשורת כנושא ניטרלי, שעניינו אך ורק ''הגברת יעילות התפקוד של האוניברסיטאות'', או לכל היותר עניינם של הסטודנטים בלבד בהורדת שכר הלימוד. ועדת שוחט, שלקיומה אנו מתנגדים , אינה פרי טעות, בלבול או טיפשות של יוזמיה, היא אפילו אינה תוצאה של שיקולים אישיים של פוליטיקאים כאלה או אחרים. הנושאים העומדים על הפרק גדולים הרבה יותר מכמה אלפי שקלים בשכר הלימוד - ועדת שוחט היא תוצאה של מדיניות מכוונת ומחושבת היטב, שתכליתה הכפפת האוניברסיטאות לכללי השוק החופשי והעברת האחריות על החינוך מהמדינה לידים פרטיות - כלומר, השכלה גבוהה תינתן רק למי שידו משגת, כך שרק בני עשירים יוכלו להרשות לעצמם לימודים אקדמיים, ואילו תעסוקה כמרצה תינתן רק למי ש''מייצר רווח'' בדמות משיכת לקוחות סטודנטים או ''מכירת'' מאמרים מרוויחים. ועדת שוחט מתייחסת להשכלה הגבוהה כעסק כלכלי, ולא כזכות אזרחית ויעד לאומי! ועדת שוחט אינה באה לפתור את המשבר התקציבי באקדמיה! בעשר השנים האחרונות קוצצו תקציבי ההשכלה הגבוהה בסכום 1.2 מיליארד שקל (!!) וכל זאת מתוך מטרה ליצור משבר תקציבי שאותו יצטרכו ''לפתור'' על ידי שינוי מדיניות ואופי ההשכלה הגבוהה.

מאבק הסטודנטים הצודק והראוי על עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל, ועל עתיד הסטודנטים של עכשיו ושל מחר, הוא מאבק על פיזורה של ועדת שוחט, החזרת התקציבים להשכלה הגבוהה, והמשך הורדת שכר הלימוד!
השכלה היא לא עסק כלכלי! חינוך הוא לא סחורה!

פונט ברזים

תכל'ס הויז'ואלים בכל מקום, אנחנו רק צריכים למצוא אותם ולדעת מתי ואיך להשתמש בהם.

גם אני סטודנט בישראל

צילום: מורן זרחי

אני מרגיש שזה לא הולך לשום מקום ולרוה"מ לא ממש מזיז מה שקורה כאן כי הוא עסוק בלשרוד. אני רוצה לחזור ללימודים אבל אני מאמין בשביתה. אני מקווה מאוד שלא נתפשר על הסכם זול וחסר משמעות.

גרגרנות וקנאה

שני איורים שהכנתי שנה שעברה לשיעור גוון וצבע. שם התרגיל היה "שבעה חטאים" ואלו שניים מתוכם.

צירוף מקרים או גורל...

צולם בשנת 98 בערך כשהייתי בלונדון. אז ממש לא הערכתי אותו כמו שצריך והיום הייתי עושה לו ילד.

למכירה

אני מוכר את האקוסטית שלי, אחלה גיטרה, לא יכול להגיד שלא ניגנתי כי יש לה אחלה סאונד (מי שמבין עניין יודע שגיטרות עם פז"מ הרבה יותר נוחות לנגינה ונשמעות גם יותר טוב). 700, לא שקל יותר.
omericko1@walla.co.il

כשמצ'עמם לי...

לוגו במאמץ

ה"בריף" שקיבלתי מחבר שלי היה משהו בסגנון אני צריך לוגו ומהר, תשרבט משהו. זה מה שיצא אחרי שעה בערך לחברה לתקשורת מחשבים.

"לצפון באהבה"

קיבלנו כמה טקסטים לבחירה שאחד מתוכם היה הטקסט המוכר "אין לשכפל, להעתיק, לצל..." והעבודה היתה צריכה לכלול לא פחות משלושה חלקים כשהנושא נתון לבחירה. נזכרתי ברגע שהלכתי בטאוור רקורדס בעזריאלי וראיתי את הדיסק ביזיון הזה שנקרא "לצפון באהבה". כשהלכתי לצלם את הדיסק אמר לי המוכר, שהם מחביאים אותו מאחורי ערימה של דיסקים כי הם בעצמם מתביישים למכור אותו. בכל אופן, הרעיון היה לעשות מודעה באורך שלושה עמודים באמצע העיתון.

Brand Character

זו הדמות הראשונה שהכנתי במסגרת שיעור איור לפרסום. כרגע אני עובד עלBrand character לאל על ואני מניח שאני אסיים אותה לקראת סוף הסמסטר. אני נורא אוהב לאייר ולפעמים אני מצטער שלא הלכתי לאיור, בטוח הייתי נהנה. תודה מתן !

גרדיאנט

עבודה בתקשורת חזותית בהנחיית קובי פרנקו. אני מוכרח להודות שבהתחלת הסמסטר לא הבנתי בדיוק לאן קובי מנסה לכוון אותי, כי לפעמים אני מרגיש שדי מתכנתים אותנו לחשוב בצורה מסויימת (לא שזה רע) אבל לפעמים זה גורם לי להרגיש טיפה מקובע וכשמראים לי דרך שונה לוקח לי קצת זמן לעכל אותה ולהבין מה בעצם רוצים ממני. לקראת סוף הסמסטר הבנתי שקונספט מסויים יכול לעבור גם באמצעות הצגה של דימויים מקוריים כשאופן ההצגה הוא בעצם המניפולציה ולזה רציתי לחבר נושא שאני מאוד מתחבר אליו. בעבודה הצגתי את המוזיקה האישית שלי ובחרתי להראות את השינוי כפי שהוא בא לידי ביטוי מבחינתי.

לאנגלמאייר 3

העבודה האחרונה שהגשתי לאנגלמאייר שנה שעברה במסגרת מיקימאוס.
כפי שבטח אפשר לראות רציתי לחקות את מונדריאן רק מה, לא עשיתי עליו מספיק "מחקר" ככה שהכוונה הייתה טובה אבל כשהגשתי את העבודה התברר לי שלמונדריאן לא היו צורות שחתכו אחת את השנייה. בתחילת השנה עיינתי בספר עיצוב שלקחתי מהספרייה וראיתי שמישהו עשה עבודה זהה לשלי רק כמו שצריך (אני מתכוון שכרגיל אני חושב שעשיתי משהו מקורי ושוב אני מגלה שכבר עשו את זה איפשהו). היה נחמד לראות את זה בספר עיצוב, זה נתן לי הרגשה טובה.

ג'יני שלי

בכיתה ח' לבר מצווה ביקשתי כלב מההורים, כשדבר זה נודע לסבא שלי מיד אמר שהוא יטפל בזה. לאחר חיפושים מצא סבא משפחה מקיבוץ עין החורש, שהכלבה שלה המליטה חמישה גורים. הלכנו סבא, אבא, אחי הצעיר ואני לראות במה מדובר, כשהגענו הרים בעל הכלבה את המכסה למלונה וחמישה גורים בדיוק ינקו מאמא שלהם, כשסיימו, יצאו לשחק ולהרוס כל מה שהיה בדרך ורק כלבה אחת שמנמנה נשארה בתוך המלונה כי הייתה עצלנית מדי לצאת, היה לה מבט מיוחד בעיניים והחלטתי שאותה אני אקח, קראתי לה ג'יני. לקחנו אותה בתוך קופסת נעליים וכל הדרך בכתה. החלטנו שהיא תישן בחדר שלי וכשהגענו הביתה ה"מיטה" שלה כבר היתה מוכנה עם שמיכה וכל מה שצריך. עם הזמן הכלבה הלכה וגדלה והמשיכה לישון איתי בד"כ במיטה עד שכבר לא הייתי מסוגל להתמודד עם המשקל שלה כי היא ישנה עליי ולא לידי, הורדתי אותה לשמיכה שלה אחת ולתמיד.ככה עברו להם השנים כשהכלבה ישנה איתי באותו חדר. בגיל 10 התחילה הכלבה לסבול מבעיות בריאותיות והתעוורה אחרי כמה חודשים. שנה וחצי הורדנו אותה כשאנחנו שימשנו לה עיניים.באמצע דצמבר שנה שעברה חזרה אמא שלי מהעבודה ונחרדה לראות את הכלבה הפוכה על הגב בתוך השתן שלה כשהיא מחרחרת, דבר שהוביל למה שחשבנו בזמנו להתקפי אפילפסיה. שבועיים עברו וההתקפים הלכו והחמירו עד שהכלבה לא הייתה מסוגלת לעמוד על הרגליים. הגענו למסקנה שצריך להרדים אותה, דבר שלא היה פשוט בכלל, כיוון שאבא שלי לא היה מוכן להשלים עם זה שהכלבה הגיעה לסוף ימיה ונלחם בשיניים כדי להשאיר אותה בחיים. בימיה האחרונים היא עוד איכשהו הצליחה לעמוד על הרגליים אבל הייתה נופלת כל הזמן. האסימון נפל לאבא שלי כשרבע שעה ניסה להקים אותה ולא הצליח, לבסוף הוא לקח אותה על הידיים כשבגינה היא התרסקה על האדמה. כשעלה איתה נשף נשיפה ארוכה ואמר לנו שנעשה מה שצריך, התקשרתי בהיסטריה לוטרינרית והיא אמרה לי להגיע לקליניקה. אחי הביא את האוטו ואני ישבתי עם הכלבה מאחור וליטפתי אותה, כשפתאום התחלתי לבכות. כשהגענו לקחתי אותה על הידיים, שמתי אותה על השולחן ונכנסתי להיסטריה, לא הפסקתי לבכות, הוטרינרית ניסתה להרגיע אותי אבל לא ממש הצליחה. אחרי 10 דקות בערך הלכתי להיפרד מג'יני סופית, חיבקתי אותה כל כך חזק ולא רציתי לעזוב, אמרתי לה שאני אוהב אותה ומרוב שחיבקתי אותה חזק היא נבחה נביחה חלשה אחרי חודש שלא שמענו שום תגובה ממנה. רצתי החוצה והלכתי הביתה, הרגשתי שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי. ביום שאחרי אף אחד מהמשפחה לא יכל לתפקד, כל כך הרבה הרגלים השתנו בבת אחת , הדברים הקטנים שלא היינו שמים לב אליהם כמו העצמות בסוף הארוחה נפסקו והיה כל כך מוזר לפתוח את הדלת ולראות את השטיח ריק. אני לא מצטער לרגע על החוויה המדהימה הזו של לגדל בעל חיים, גם אם הייתי צריך לנקות אחריה וגם אם הייתי צריך לקום ארבע פעמים באמצע הלילה כדי להוריד אותה כשהרגישה לא טוב. אי אפשר לתאר במילים את הצער ורק מי שחווה אובדן של בעל חיים יכול להבין.
אני בטח אקח עוד כלב מתישהו בעתיד, אבל את ג'יני אני אזכור כל החיים.

רישומים אחרונים

טוטוריאלס להמונים

לכל המעוניינים והנזקקים, לאחר חיפושים רבים מצאתי אתר עם טוטריאלס לפוטושופ פלאש וכו' וכו'.
הכל חינם ובאיכות מצויינת.
http://www.video-animation.com/

אריזה לצבע

אריזה לצבע אפור לשיעור שפה חזותית.